Rosa Luxemburg TheMalchutha

רוזה לוקסמבורג דמלכות"א

רוזה לוקסמבורג, הייתה מנהיגה נשית דמלכות"א: 

הומנית- בדרכה הרגישותית, אמפתית, מכילה, שוויונית ומתחשבת ברגשות האחר, בעלת כושר חשיבה רשתי בהקשר הרחב של האירועים ההיסטוריים. מטרתה הייתה פתרון בעיות מעמד הפועלים והובלת הציבור- בדרך רגישותית: יחסי אנוש דרך דיאלוג ולכידות קבוצתית.

רוזה לוקסמבורג הייתה מהפכנית, אחת מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם והאנטי-מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD), בתחילת המאה ה-20. ביקורתה חדורת הלהט (אומץ) והמשכנעת כלפי הקפיטליזם, הזינה את פעילותה המהפכנית. אפלטון פיתח מעין ״תורת מעמדות״ אידיאלית, שבה מתחלקת החברה לפי סוגי הנשמות שבהן ניחנים הפרטים שבתוכה: ״בעלי התאווה״ ירכיבו את מעמד הסוחרים והחקלאים; ״בעלי האומץ״ יהיו בשכבת המנהיגות- ״השומרים״; ואילו המלכים- הפילוסופים יבחרו מבין אותם ״שומרים״ שניחנו בסוג הנשמה הנעלה ביותר- ״בעלי התבונה״. רוזה הייתה "בעלת תבונה".

מנהיגה במודל דמלכות"א מבצעת בו-זמנית שני תהליכים:

תהליך פנימי :inner התבוננת פנימה לתוך עצמה, אנשיה ומעשיה.

תהליך רוחבי :cross מבט-על אינטגרטיבי על מספר גורמים במקביל: סביבה, קבוצה, חזון ודרך.

מנהיגות Inner-Cross פנים-רוחבית, מבוססת על כישורי המנהיגה ויכולותיה להסתכל בו-זמנית פנימה ורוחבית החוצה: פנימה inner ולהיות מודעת לעצמה, ורוחבית cross החוצה, לקלוט את הסובב אותה בצורה רשתית. התהליך הפנימי מתרחש במקביל לתהליך החיצוני-רוחבי. שילוב התהליכים מייחד אותה ומסייע לה לזהות ולדייק את התחושה האינטואיטיבית שלה.

 פירוט רכיבי המודל:

מודעות תוך אישית: אומץ וענווה- רוזה כתבה כשנה וחצי לפני מותה, כי החיזיון הזוהר שראתה על פני הרקיע גרם לה לנשום לרווחה, לפרוש את שתי זרועותיה מול חלונה ולהתחזק באמונתה: "אם ישנם גוונים כאלה, צורות כאלה, הרי החיים יפים, וכדאי לחיותם, האין זאת?"

ייחודה באומץ הלב שהיה לה לעמוד מול לחץ חברתי ואינטרסים פוליטיים או אחרים, תוך הגנה על המטרות ההומאניות של הציבור. היא התחשבה בבעיות אישיות של האנשים סביבה: בעיות משפחתיות, כלכליות או אחרות. היא התעסקה בהעצמה וחיזוק של האנשים סביבה. רוזה ראתה בשחרור האשה חלק מהבעיה הכללית של שחרור הפרולטריון. הצד הפמיניסטי ניכר לא רק במשנתה, אלא גם בחייה האישיים: היא התחתנה רק מטעמי נוחות אך לא חיתה עם בעלה, לא ילדה ילדים וניהלה יחסים רומנטיים עם גברים לא מעטים. גם העובדה שזכתה להצלחה פוליטית למרות הפגם הגופני שממנו סבלה (בשל מחלה בילדותה היא צלעה באחת מרגליה) נתפשת לעתים כביטוי לתעוזה הנשית שלה.

כושר חשיבה רשתית- כתוצאה מתפישתה הרשתית את העולם טענה רוזה כי חירות ודמוקרטיה אינם חפצי מותרות שחולקו לעם, כי אם התנאי למדיניות סוציאליסטית: "חירות השמורה רק לנאמני השלטון, רק לחברים במפלגה – גם אם מספרם גדול ורב – איננה חירות כלל. חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת." על פי תפיסתה של רוזה, סוציאליזם אינו שירות, המסופק על ידי אחרים אלא תולדה של תנועה משותפת, חופשית ומודעת של כל המקופחים. לפיכך, על הפוליטיקאים המקצועיים והמפלגות לפעול אך ורק כחלק מאותה תנועה ויש להפקיד בידיהם את הארגון ואת החינוך הפוליטי. המאבק על הגמוניה הוא, בעיניה, קרב מתמיד על אישורו ותמיכתו של הרוב המוחלט של הציבור.

אמפתיה והכלה ולכידות קבוצתית- לרוזה הייתה אינטליגנציה רגשית גבוהה לפתרון בעיות חברתיות בזיקה לקוד מוסרי הומאני. היא נדרשה לעבודת צוות בגובה העיניים. קבלת החלטות תוך התחשבות בדעות וברגשות של האנשים הנוגעים בדבר. סדר עדיפויות הנותן קדימות לצורכי האדם: שלום, חינוך, בריאות, תרבות, ועוד.

עמדת המנהיגות לדעתה נועדה לשרת את הצדק ואת טובת הרבים. על המנהיג מוטלת החובה לשמור על אזרחי המדינה.

דרך רגישותית- רוזה לוקסמבורג התעקשה כי אין למשול בכוח הזרוע על יחידים בני המעמדות המנצלים והמדכאים:

"המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק, משום שאינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות. היא אינה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידיאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם."

תחושה אינטואיטיבית- רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 היא נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. אפלטון אמר כי מעמד המנהיגות הוא מעמד ״השומרים״. זוהי מצד אחד חובתו של החכם שהצליח להשתחרר מכבליו, מחשכת המערה והצללים המתעתעים על קירותיה; חובתו היא לחזור ולספר לאחיו הכלואים על השמש שבחוץ, שהיא- היא מקור האור בעולם (״משל המערה״, ספר המדינה, ז׳). אך זוהי גם חובתו של המנהיג המעשי- להתנזר מכל עיסוק שאינו משרת את המדינה ואת האידיאה שלה. עליו להיות משולל כל אינטרס פרטי. על כן מחייב אפלטון את ״השומרים״ להיות מחוסרי בתים משלהם, רכוש פרטי, ואף משפחות פרטיות (ספר המדינה, ה׳). רוזה עמדה בכל הקריטריונים ולכן היא דוגמה אישית מושלמת למודל המנהיגה על פי אפלטון.

·        רוזה לוקסמבורג היגרה לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הדמוקרטיה הסוציאליסטית הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין. היא הפכה להיות מנהיגה בסגנון שליחת ציבור וויתרה על כל צורכיה האישיים בכדי להוביל את מאבקה לטובת הכלל.

ודאות והתמדה בפרטים- בסוף שנת 1915 היא יסדה, ביחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל דמוקרטיה, את הקבוצה "אינטרנציונל" ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית. מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה בברלין, ורונקה וברסלאו. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. עוד דוגמה נפלאה להתנהגות של שליחת ציבור אמפתית, השמה את טובת העם במרכז. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה. גורלה של רוזה כרוך בלי הפרד בהתפתחות תנועת הפועלים הגרמנית, במאבקים בין פלגיה השונים, ולבסוף בהתפצלותה של התנועה. את המהפכה הרוסית בשנת 1917 קידמה רוזה בברכה ובתקווה ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים. האמפתיה והיכולת לשים את העם וצרכיו במרכז מאפיינת לחלוטין מנהיגותה הנשית.

רוזה היא דוגמה מושלמת לשליחת הציבור דמלכות"א: היא לקחה את מנהיגותה לקיצוניות של הקרבה עצמית מלאה. תפשה את עצמה ככלי לטובת הציבור בלבד. ביטלה את צרכיה האישיים לטובת מילוי צורכי הציבור. היא זיהתה את צורכי הציבור בעזרת אמפתיה והכלה. היא פעלה לטובת הציבור בלבד ולא התחשבה בשיקולים אישיים או שיקולי אגו פוליטיים.

ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים- אנשים שצמחו באותם חוגים שמאוחר יותר תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.

אין ספק כי רוזה הייתה בעלת אומץ רב, "שומרת", ואף עלתה לדרגת "בעלת תבונה". רוזה לוקסמבורג הייתה מנהיגה דמלכות"א בכל רמ"ח איבריה.