Gizela Fleischmannová theMalchuta
גיזי
פליישמן דמלכות"א
גיזי
פליישמן הייתה המנהיגה הנשית המובילה במהלך מלחמת העולם השנייה. בספטמבר 1943 כתבה
גיזי לביתה ליצי (עליזה): "הגורל רצה שלא נוכל להיות ביחד... אך אותו גורל גם
רצה שבשנות הסבל הקשות ביותר של עמנו ממלאת אימך שליחות להקל על סבל גדול זה. אם
אעבור תקופה קשה זו, אני חושבת שאוכל לאמר שלא חייתי את חיי לשווא. ברוח זו את
חייבת לסבול את הפרידה, היות שמעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל... בשנים האחרונות
ראיתי בעיניי סבל אינסופי... הייתי צריכה לראות איך העבירו את הנוער היפה שלנו,
וביניהם כל בני גילך, לפולין ארץ הזוועות... אני מודה לאלוהים שילדיי בארץ
ישראל... אם אני מביאה כל זאת בחשבון, אני מקבלת ביתר קלות את כל הזעזועים העוברים
עליי, ילדתי, וגם את צריכה להיות כך...". (המכתב מצוטט בתוך מאמר של ד"ר
חנה יבלונקה, בספר "מנהיגות בעת מצוקה"). לפי מכתבה ניתן לזהות את תהליך ההתבוננות
הפנימי שלה עם עצמה המקביל לתהליך בו היא אמפתית ומכילה כל אחד מחברי הקבוצה שעמדה
בראשה, תוך ודאות והתמדה בפרטים לאורך כל הדרך.
אחד המאפיינים העיקרים
שלה כמנהיגה נשית, היה תהליך חשיבה רוחבי שמהדהד עם ראיה רוחבית של המציאות,
הקבוצה כולה, החזון והדרך הרגישותית שלה. מספר פעמים הציעו לה למלט את נפשה אך תמיד
כל התהליכים שביצעה היו עטופים בתחושה אינטואיטיבית חזקה התומכת בהם.
לכידות קבוצתית אמפתיה והכלה:
גיזי פליישמן החלה את פעילותה הציבורית בשנת
1925 בשעה שיוליה ואיזידור קנפפלמכר ייסדו את בית-ועד המרכז של ויצ"ו
בסלובקיה. לאחר שיוליה התפטרה, נטלה גיזי פליישמן לידיה את ניהול הארגון. הארגון
הופך לגורם בעל-משקל בדרכם של יהודי סלובקיה בין שתי מלחמות-עולם. גיזי פליישמן
הצליחה ליצור קשר כמעט עם כל ארגוני הנשים היהודיות. ויצ"ו לא הסתפקה בפעולה
המצומצמת של סעד ותמיכה במפעלים ברחבי-הארץ אלא הייתה גם חלוצת הרעיון הלאומי בקרב
המבוגרים ונטלה חלק בהכשרתם של מורים, הקימה הכשרות (בעיקר אלה של
"השומר-הצעיר", שהייתה התנועה הגדולה ביותר בצ'כוסלובקיה) לקראת עלייתם
ארצה. גיזי הובילה קבוצת עבודה מלוכדת דרך הכרות אישית עמוקה. היא האמינה כי
מערכות יחסים בין אנשים מייצרות לכידות מבוססת תקשורת בינאישית מיטבית. תקשורת
אישית מיטבית מייצרת מחויבות של אנשי הקבוצה אחד לשנייה ומסייעת בביצוע משימות
מורכבות ובהתמודדות משותפת בשעות לחץ ומשבר. היא קשובה לכל אחד מהפרטים בקבוצה.
יכולתה המפותחת לחוש אמפתיה ולהכיל כל פרט מסייעת לה לזהות את מחשבותיו, רגשותיו
ותחושותיו של כל אחד. באביב 1941 התלכדה קבוצה קטנה "קבוצת העבודה"
שפעלה במחתרת, גיזי פליישמן הייתה בין הראשונים שנטלו חלק בהתייעצויות של קבוצה זו.
לשכתה באדלגסה 6 הפכה למקום המפגשים. היה זה מרכז-העצבים של קולקטיב, שניהל את
המאבק ופעולת-ההצלה של יהודי סלובקיה. גיזי הייתה קשובה לצרכים, וידעה לנווט בין
צורכי הפרט לצורכי הקבוצה. תהליך ההכלה סייע לה בהתאמת המשימות השונות למאפייני כל
אחד מחברי הקבוצה, ולתמוך בהם לאורך כל הדרך תוך מתן מענה לצרכיהם המקצועיים
והאישיים. בסוף 1941 נעקרו יהודי סלובקיה ממקומותיהם ורוכזו בערי-השדה. קודם כל
נידונו לגירוש הצעירים בנים ובנות בגיל 16. המעבר להונגריה היה חסום כבר וחציית
הגבול קשה. למרות זאת הצליחו להעביר מספר של צעירים לתוך הונגריה. מלשכתה של
גיזי פליישמן יצאו קריאות עזרה שהופנו לשווייץ. במשרדה נפגשה עתה "קבוצת
העבודה" כל יום ולפעמים אף פגישות מספר ביום, לשם התייעצויות ותכנון הצעדים
הבאים. כאן התרכזו כל הידיעות ומכאן נפרשו הפעולות השונות. כאן חילקו את התפקידים
ואת העבודה על כל פרטיה. כאן נמסר על המצב של מדיניות הפנים והחוץ, וכל חבר מסר
דו"ח על עבודתו. בקצרה, כאן מילאו בצורה ראויה למופת לא-רק שפע של פעולה
ועזרה סוציאלית אלא גם יזמו פעולות דיפלומטיות. מכאן נשלחו דו"חות סודיים
באורח קבוע לשווייץ, להונגריה, ומאוחר יותר, דרך קושטא לארץ-ישראל. אמפתיה והכלה חיזקו
את הלכידות הקבוצתית ומחויבות הפרט לקבוצה ולמנהיגה. נוצר מארג אנושי עמיד וגמיש
בו-זמנית.
דרך רגישותית ודאות והתמדה בפרטים:
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה
בשנת 1933, נוצר לגיזי אתגר מנהיגותי חדש: הצורך לטפל במהגרים ובפליטים היהודים
על-ידי קליטתם ושילובם באופן מנהלי ויצרני. כאן בלטו לא רק כישרונותיה הארגוניים
הדינמיים וכשרונה בניהול מו"מ עם המוסדות השונים למען הבטחת תנאים נסבלים
לנזקקים, שהציפו את צ'כוסלובקיה. גיזי
פליישמן שוגרה אל ועד הפעולה של הג'וינט בפראג. בעת
שהותה בפראג הגיעה לשליטה גוברת והולכת בעניינים. באותו זמן יצרה קשרים עם מנהלת
הג'וינט באירופה, ד"ר שווארץ. ביוני 1938 קבוצה
של 70 יהודים מבורגנלנד, שהוכנסו על-ידי אנשי ס.ס. לתוך סירה, נסחפו עם זרם
הדנובה. מריה שמולקה, גיזי פליישמן ושלמה ליפסקי-תמיר, שעבד במקום מטעם
"עליית-הנוער" ואירגן עלייתם של ילדים לארץ, הצילו אותם. כתוצאה מיכולתה
לחוש אמפתיה ולהכיל את אנשיה, גיזי זיהתה את הצורך האישי והקבוצתי והופכת את הצורך
לחזון רגישותי המתורגם לדרך רגישותית. מכיוון שלאורך כל דרכה הרגישותית היא נעה
בין מודעות עצמית וחשיבה רשתית, לבין לכידות קבוצתית, אמפתיה והכלה, היא מצליחה
לדייק את החזון הרגישותי ולהתאימו למצבים ולמציאות המשתנה, ולהוביל את אנשיה
למימוש החזון בצורה רגישותית. בחודש מרץ
1939הצטרפה גיזי פליישמן אל ד"ר אוסקר נוימן, נשיא ההסתדרות הציונית
בסלובקיה, בנסיעתו ללונדון ולפאריס. בנסיעה זו ביקשה גיזי לבדוק אפשרויות של הגירה
מזורזת. היא נפגשה עם אישים שהיו פעילים בתחום ההגירה ועסקה בהקמת ארגון למהגרים,
שהגיעו כבר ללונדון. כדי ליצור קרן-עזרה בעלת ממדים רחבים כונסה קבוצה נבחרת של
מנהיגים יהודיים ויוצאי צ'כוסלובקיה, בביתה של הגב' רבקה זיו. באותו מעמד דיווחו
גיזי פליישמן וד"ר אוסקר נוימן על מצב יהודי סלובקיה. ידידיה של גיזי הציעו
לה בביקורה זה שלא תחזור לסלובקיה ותישאר באנגליה. היא הודתה להם אך סירבה לקבל את
הצעתם. היא ראתה עצמה כשליחה של אלה שביקשו סיוע ודרכי-הצלה. ישום הדרך הרגישותית שלה
התבצע בוודאות והתמדה בפרטים. היא לא הרפתה מעשייתה המנהיגותית עד להשגה מלאה של
יעדיה. היא לקחה אחריות מלאה לדרכה מקצה לקצה, ולא ויתרה לעצמה ולאנשיה עד לביצוע
מלא ואיכותי של כל המשימות. ודאותה והתמדתה בפרטים אפשרה לה להפוך את דרכה
הרגישותית למציאות חדשה. גיזי לא מצאה לעצמה מנוח.
עוד בקיץ 1939 היא נוסעת לוועידת הג'וינט בפאריס. היא הופכת לאשת-אמונים של
הג'וינט בסלובקיה. בעת שהותה בפאריס פורצת מלחמת-העולם השניה. גיזי חוזרת מפאריס, תוך
עקיפה של מחצית אירופה. היא אינה עוזבת עוד את ארצה, להוציא את בודפשט השכנה.
בפאריס היא מצליחה להרחיב את הקשרים ולהשיג תקציבים המאפשרים לה לזרז את הפעולות
בסלובקיה. בסוף 1940 הוועד הציוני החליט לרדת למחתרת. גיזי הופקדה על תחום
העזרה הסוציאלית, שאף הוא היה נתון להנהגתו של איש האורתודוכסיה. היא היתה, באורח
רשמי, מנהלת של תת-מחלקה להגירה. גיזי לא הרפתה
ממטרתה העיקרית להוציא אנשים אל המרחב החופשי. בבודפשט שאיתה עדיין קיים היה קשר,
נמצאה קונסוליה אמריקאית. מאחר ובעלי רישיונות-ההגירה חייבים היו להתייצב אישית
בקונסוליה האמריקאית, ארגנה גיזי קו-אוטובוסים מברטיסלבה לבודפשט, דבר שהיה מורכב
וכרוך בקשיים רבים כי מדובר היה בקשר תחבורתי בין-מדינתי. מאוחר יותר הגיעה הידיעה,
על החיסול בפולין. על גיזי הוטל למסור את המידע לחבר הכמורה הסלובקית הגבוהה. צריך
היה לשחרר אנשים מהגיטאות והמחנות הפולניים שהיו סמוכים ביותר לגבול הסלובקי,
להעבירם אל מעבר לגבול, אל תוך סלובקיה ומכאן להונגריה. לחו"ל נשלחות קריאות
עזרה. למען גיוס כספים נוספים. מאות ילדים ומאות מבוגרים מועברים אל מעבר לגבולות.
כמה צעירים סלובקיים הצליחו להימלט ממחנה-ההשמדה אושוויץ ולחזור לסלובקיה. הם
הביאו עמם את הידיעות המהימנות הראשונות. מיד מכינים פרוטוקול מקיף, הנשלח בדרכים
מחתרתיות אל העולם הגדול. גיזי מדרבנת את אנשיה, מסתכסכת עם הסוכנים הרוצים להרוויח
עוד ועוד ממלאכת-הצלה זו. גיזי בונה תוכנית, לפנות אל יהדות הונגריה השכנה, הנמצאת
עדיין במצב חומרי טוב למדי ואף מבחינה פוליטית עדיין היא במצב של שלווה. היא נוסעת
לבודפשט כדי לפתוח במגבית בקרב יהודי הונגריה. היא מקבלת הבטחות מרחיקות-לכת. היא
עורכת נסיעה שנייה להונגריה אך הפעם אינה זוכה לאותה קבלת-פנים ואף אינה מצליחה
לקדם את הדברים. העניין הופך לאכזבה גדולה. אף-על-פי-כן מצליחה היא ליצור קשרים עם
מוסדות כנסייתיים גבוהים וניתנת הבטחה לדווח על מצב יהודי פולין וסלובקיה למוסדות
הכמורה הגבוהים ביותר וליהדות חו"ל. במקביל היה צורך להתקשר עם ה-ס.ס.
האופט-שטורם-פיהרר גרמסון שהגיע מבודפשט יחד עם ד"ר קאסטנר ועמו ניהל
מו"מ על משלוח הסחורות. הוא ניאות להתקשר עם המוסד הנ"ל ולהציג את גיזי
פליישמן ואיש נוסף מתוך ה"קבוצה" כצד במו"מ. גיזי נחלצה לתפקיד
מתוך הערכת-יתר של כוחותיה. היא עדיין הייתה משוכנעת שתוכל לבוא בדברים עם האופט-שטורם-פיהרר
ברונר שנכנס לסלובקיה כמנהל הרשמי של "עניין היהודים" בכוונה להפוך
מחנה-הריכוז סרד למחנה-עבודה. נודע כי
אצל ברונר נתקבלה הוראה לשלח תוך ארבעה-עשר יום את כל יהודי פרשבורג למחנה-הריכוז
סרד. ברונר הוא האחראי לתכנון ולביצוע.
מודעות עצמית
וענווה כושר חשיבה רשתי:
גיזי כמנהיגה נשית מודעת לעצמה,
למחשבותיה, רגשותיה ותחושותיה. היא מתארת אותן מילולית ומשתפת את הסובבים אותה
במידע הרלוונטי. אחיה הצעיר והאהוב של גיזי פליישמן, ד"ר גוסטב פישר, הוכה
למוות על מדרגות ביתו, במרכז ברטיסלבה. הדבר אירע בחודש בו פרצה המלחמה, ספטמבר
1939. בעקבות מות בעלה לקתה אשתו בנפשה וזמן קצר לאחר המקרה התאבדה בקופצה מעל
קומה גבוהה של אחד הבתים בברטיסלבה. את שתי בנותיה העלתה גיזי פליישמן ארצה בסוף
שנת 1939. במרוצת שנות-המלחמה נפטר גם בעלה. אמה יטי פישר, ידעה לשמור מוצא פיה
בעת שהגסטאפו הסלובקי אסרה אותה וניסתה להציל מפיה דברים על מעשיה וקשריה של בתה. כתוצאה
מהמודעות העצמית הגבוהה שלה לעצמה ולסובבים אותה היא הייתה ענווה: תפישת העצמי שלה
שמה את המונהגים שלה במרכז ולא את עצמה. היא הבינה כי היא אמצעי/כלי עבורם בכדי
להיטיב את עולמם. במקביל הייתה בעלת ראיית עולם רשתית הנובעת מהכושר והיכולת
החשיבתית שלה לחבר בו-זמנית מספר נקודות ולהביט עליהן ממבט על: היא זיהתה בו-זמנית
מספר אירועים/סיטואציות המתרחשים במקביל וניתחה אותם בצורה רשתית. כושר חשיבה רשתי
זה איפשר לה ראיית-מטה/ ראיית-על. הגסטאפו חושד במעשי-ריגול. גיזי נלקחת ומובאת
לתוך תא-בידוד תוך ביטול כל הזכויות המוענקות בדרך-כלל לאסירים פוליטיים, ודבר
מאסרה נשמר בסוד. עוברים עליה ימים קשים בבית-הכלא, ללא גביית עדות, מבלי שהיא
עצמה תדע על מה ולמה נאסרה. על גיזי נגזרו ארבעה חודשי נדידה דרך בתי-הכלא של הגסטאפו,
בית-הסוהר הפיננסי, צריף-העצורים של מחנה-העבודה בנובאקי ובסופו של דבר היא מגיעה
למוסד-עונשין באילבה שפירושו שהייה בתא-בידוד. גיזי מחזיקה מעמד חרף כל מה שעובר
עליה. היא אינה מספרת דבר על השוחד שניתן לה, היא מצליחה להחזיק מעמד בעת גביית
העדויות אצל הגסטאפו הגרמני. בבית-כלאה
מצליחה גיזי ליצור שוב קשר בלתי-חוקי, והקשר שוב אינו ניתק עד לשחרורה. הקשר עם
גיזי התקיים כאילו הייתה חופשיה. נמסר לה על כל המתרחש בחוץ, התייעצו איתה והפעולה
נמשכה במהלך גבוה, כאילו הייתה ביניהם. הצליחו להשיג רישיון-ביקור אצל גיזי. בעת
הביקור הסתבר כי חרף כל הקשיים של הימצאות בתא-הבידוד, ועל אף שמחלה ישנה שבה
ופקדה אותה, לא נשברה ברוחה, מוחה נשאר צלול כבעבר. היא לא מסרה כל ידיעות לאויב
למרות שלכך נדרש אומץ-לב. מאסרה נמשך למעלה מארבעה חודשים, ונעשו ניסיונות
בלתי-נלאים למען שחרורה. ענוותה באה לידי ביטוי גם בעודה נתונה במאסר. ידידיה החליטו
לשכנע אותה שתעזוב את סלובקיה ותיסע דרך הונגריה אל בנותיה, כי היא תועמד תחת
פיקוחה של הגסטאפו ושוב לא תהיה מסוגלת לכל פעולה של ממש אלא אם תעמיד עצמה ואת
חבריה בסכנת-מוות. הכל הוכשר למען מטרה זו, ביום השלישי לאחר שחרורה שוב ישבה גיזי
פליישמן אצל שולחן-הכתיבה שלה ברחוב אדלגסה 6, גיזי לא הסכימה לנטוש את מקומה. היא
החליטה ויהי-מה להישאר.
תחושה אינטואיטיבית
לגיזי מספר איכויות המסייעות
לתחושתה האינטואיטיבית: הקשבה לגוף דרך מודעות עצמית גבוהה לתחושותיה הפנימיות,
ספונטניות וויתור על שליטה, חשיבה רשתית, ואינטראקציה אישית בין ובתוך הקבוצה.
תחושת האינטואיציה של המנהיגה הנשית היא ה"קול פנימי" או
"תחושת בטן" (gut feel). ביום בהיר אחד מגיע מבודפשט לברטיסלבה
ד"ר קאסטנר כדי להיפגש עם אנשי ה"קבוצה". עתה מתנהלים גם שם תהליכי
מו"מ עם הגרמנים בעניין הצלת משלוחי-הגירוש, והשיחות מתנהלות על בסיס של
מסירת סחורות ומביאות לתוצאות-מה. לאחר
שה"קבוצה" קבעה עמדה חיובית בעניין המו"מ והחלה בפעולות עזרה לאחים
בהונגריה, הקימה גיזי ועדה כלכלית המורכבת מאישים שתפסו בעבר עמדות-מפתח
בחיי-הכלכלה של סלובקיה ועדיין יש בידיהם קשרים מסוימים. ה"קבוצה" נטלה
על עצמה את המשימה לגייס את הסחורות המבוקשות על-ידי הגרמנים ושניתן עדיין לרכזן.
מנסים לכלול בעסקה גם את היהודים שנותרו לפליטה בסלובקיה ולהגן עליהם מפני הסכנות
המאיימות עליהם. הקבוצה פעלה באינטנסיביות כיוון שבעוד ימים מספר עמד ד"ר
קאסטנר, בליוויי שותפו למו"מ – הגרמני גרמסון, לחזור על-מנת לזרז את
המשא-והמתן. גיזי מודעת לתחושות ולסימנים גופניים, לעתים עמומים, הקשורים לכיוון מסוים.
בדרך כלל התהליך מלווה בתחושת גוף של "זה הדבר נכון". תחושה
אינטואיטיבית מזינה את התודעה של המנהיגה הנשית ומשפיעה על קבלת ההחלטות של
המנהיגה הנשית בסביבה משתנה ועמומה. התחושה האינטואיטיבית מבוססת סימנים חשובים,
לעיתים חלשים, על-פיהם היא פועלת בוודאות והתמדה בפרטים ליישום דרכה הרגישותית. אחת
מפעולותיהם הראשונות של הגסטאפו וה-ס.ד. (שירותי-הביטחון של הוואפן-ס.ס.) היה לרכז
את כל היהודים שניצלו עד כה ונשארו בארץ כתוצאה מפעולות הקבוצה, במחנה-העבודה
היהודי הקודם סרד, ולהפוך את המקום בין-לילה למחנה-ריכוז גרמני. כשהחלה ההתפתחות
החדשה המסוכנת, הגיע משטח הפרטיזנים שליח מיוחד עליו הוטל להעביר את גיזי פליישמן
למקום מבטחים. שוב לחצו עליה ידידיה של גיזי שתנצל את ההזדמנות האחרונה שניתנת לה
כדי להציל נפשה, אולם היא שוב סירבה ללכת, בנמקה זאת במלים אלה: "אינני
הולכת. אני נשארת איתכם. יחד איתכם לחמתי וגורלכם יהא גורלי", ושום כוח בעולם
לא יכול היה להזיזה מדעתה. בלילה של ה-28.9.1944 שמו
כוחות גדולים של גייסות ה-ס.ס. מצור על עיר-הבירה וכל היהודים, שלא נמצאו אותו זמן
במחבואים, הוצאו ממיטותיהם. 1,800 איש נחטפו באותו לילה והובאו אל האולמות של
המרכז היהודי. ביניהם כמעט כל חברי ה"קבוצה", כולל את גיזי פליישמן.
למחרת בבוקר הובל כל הטרנספורט למחנה הק.צ. בסרד וב-30.9.1044 יצאה
רכבת-הגירוש הראשונה בדרך לאושוויץ. גל שני של גירושים גרף עמו 15,000 יהודים
שגורשו דרך ה-ק.צ. סרד על-ידי ברונר לאושוויץ ולמחנות-השמדה אחרים. את
גיזי פליישמן השאירו בפרשבורג; עמה גם ד"ר קובאץ'. הוטל עליה, בבית שברחוב
אדלגסה 6 שהפך לשמש בית-כלא של הגיסטאפו, לדאוג לקיומם של העצירים באמצעים שעדיין
נותרו מהפעולה הבלתי-לגאלית של ה"קבוצה". עתה שוב יכולה הייתה לישון
בביתה שברחוב הקלאריסים 9 שנמצא בחלק שהוקצב בשעתו ליהודים ובסביבת הרחוב היהודי.
יחד עם זאת נמצאה תחת ביקורת חמורה בכל אשר פנתה. למרות זאת הצליחה לבוא בקשרים
בלתי-לגאליים עם חברי ה"קבוצה" שעדיין נשארו בסרד וכך נודע לה שמשם
מובלים המשלוחים למחנות-ההשמדה. כעבור שלושה שבועות, ב-
20.10. הובאה גיזי פליישמן אל ברונר לשם מתן עדות. השילוב
בין המודעות העצמית, הענווה וכושר החשיבה הרשתי מסייע לה לגבש את תפישת עצמה
ותפישת המציאות שלה. נוצר תהליך פנימי עמוק המלווה במקביל בראיית-מטה חיצונית.
ייחודה של המנהיגה הנשית בקבלת החלטות מורכבות כתוצאה משני התהליכים, הפנימי
והחיצוני, המתרחשים אצלה בו-זמנית. גיזי יכולה הייתה למסור
שמות בדויים כדי להרוויח זמן, אבל גיזי לא הסכימה להתכחש לעברה ולמפעל-חייה, גם אם
יעלה לה הדבר בחייה. גיזי נשלחה באוקטובר 1944, בטרנספורט האחרון שעוד הופנה לתאי הגזים. היא
הוצאה מהרכבת והובאה באופן אישי אל תאי הגזים, כדי לוודא את מותה.
ייחודה של גיזי כמנהיגה
הנשית המובילה במהלך מלחמת העולם השנייה היה בתהליך קבלת ההחלטות שלה. החלטותיה
לגבי עתידה ועתיד קהילתה היו תוצאה של מודעות עצמית גבוהה, כושר חשיבה רשתי ותפישת
עצמי ענווה. גיזי דבקה בדרכה הרגישותית עד לסופה ולכן
לקחה עליה אחריות מלאה מקצה לקצה. היא לא ויתרה לעצמה ולאנשיה עד לביצוע מלא
ואיכותי של כל המשימות. ודאותה והתמדתה בפרטים אפשרו לה להפוך את דרכה הרגישותית
למציאות חדשה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה